איך לשלוט בציפיות ובאכזבות כמו מ.ל.ך
לאבא שלי ז״ל היו הרבה משפטי חיים חכמים, אבל יש אחד שנחרט לי בלב בפשטותו ובתבונתו הרגשית:
“מה ההבדל בין מ.ל.ך לל.מ.ך״ ?
והתשובה לא איחרה לבוא…
״מ.ל.ך פועל מתוך מוח, לב, כליות.
ל.מ.ך פועל מתוך לב, מוח, כליות.”
וזו כל התורה על רגל אחת.
כשאנחנו נותנים רק ללב לנהל אותנו בלי מחשבה, כשהרגש קודם להבחנה, אנחנו מסתכנים בלפעול מתוך פצע ולא מתוך בחירה.
אבל כשאנחנו מאפשרים גם למוח להאיר, ללב להרגיש, ולבטן לכוון אנחנו מגיבים לעולם מתוך עוגן פנימי.
וכך הופכים להיות מ.ל.ך, לא במובן של שליטה חיצונית, אלא מתוך איזון פנימי, יציבות, ורכות שיש בה תבונה.
יחד עם זאת בעולם ההיכרויות, זה לא תמיד פשוט
לפני כל דייט, הודעה או אפילו לייק קטן, המוח מתחיל לכתוב תסריט.
הלב מתרגש.
אנחנו מצפים.
ואז, כשהמציאות לא משתפת פעולה עם הסיפור שבנינו בראש, מגיעה האכזבה.
ולא מדובר רק באכזבה מבן או בת הזוג.
אנחנו מתאכזבים כי משהו שם לא התיישב עם הפצע שלנו.
עם התקווה הישנה שמישהו סוף־סוף יראה אותנו בדיוק איפה שכאב.
כי לכל אחד ואחת מאיתנו יש תסריט פנימי,
הוא לא נולד ברגע, והוא לא בהכרח מודע.
הוא נכתב מהרגעים שבהם היינו צריכים להוכיח שמגיעה לנו אהבה.
מהפעמים שבהן לא קיבלו אותנו כמו שאנחנו.
מהרצון ש”סוף סוף יקרה משהו טוב”.
כשאנחנו נכנסים לקשר, התסריט הזה פועל מתחת לפני השטח.
אם מישהו פועל לפי הציפיות, אנחנו נרגעים.
אבל אם הוא סוטה מהן ?
האכזבה מופיעה מיד. לא בהכרח כי משהו באמת לא בסדר, אלא כי זה לא ריפא את מה שייחלנו לו.
וזו ההזדמנות:
לא למהר לסגור, לא לקפוץ למסקנות,
אלא לשאול:
ממה באמת התאכזבנו ?
האם האדם שמולנו באמת פגע/אכזב
או שהוא פשוט לא מילא תפקיד שכתבנו לו, בלי שידע בכלל ?
בינינו אנחנו יודעים שהתכלית הגבוהה של זוגיות היא ריפוי. אבל לא כשהיא באה לסתום חורים רגשיים, אלא כשהיא מאפשרת לנו לגדול, להרגיש, ולפגוש את עצמנו במראה כנה.
כשהקשר מביא איתו חמלה, הכלה ונוכחות, הוא גם עוזר לרכך את הפצעים שלנו, לא כי זה התפקיד של האדם שמולנו לרפא, אלא כי הוא פשוט שם.
ועם כל זה, חשוב לזכור:
ציפייה שייכת לעתיד.
אכזבה שייכת לעבר.
אבל אהבה?
היא מתאפשרת רק כשאנחנו נוכחים ברגע הזה.
כשהמוח עסוק בתחזיות, אנחנו מפספסים את מה שקורה עכשיו.
כשהלב תקוע בזיכרונות, הוא לא פנוי לפגוש מישהו חדש באמת.
אז רגע לפני שנסחפים בציפיות,
או נשאבים לאכזבות
שווה לעצור,
לנשום,
ולשאול:
מה אני מרגיש/ה עכשיו ?
האם אני יוצר/ת את ההווה או נמצאת בתוך סיפור ישן ?
גלית פורמן | שדכנית בוטיק בהתאמה אישית