כימיה של אהבה או מה קורה לנו כשאנחנו הופכים למעבדה רומנטית.
דמיינו שאתם בדייט ראשון. מזמינים יין אדום משובח, מחייכים חיוך קצת ביישני, ויש לכם תחושה מוזרה בבטן , פרפרים, רעד קל, או במקרה שלי, דחף בלתי מוסבר לאכול את כל הלחם שבא עם החמאה. ברוכים הבאים לעולם המופלא של הורמוני המשיכה!
יעלו ויבואו ההורמונים 
אוקסיטוצין – מה שמחבר אותנו יחד
ידוע בכינויו “הורמון האהבה” או “הדבק הרגשי”, האוקסיטוצין משתחרר כשאנחנו מתחבקים, נוגעים, או אפילו סתם מביטים זה לזה בעיניים (לא יותר מדי זמן, זה קריפי). זה ההורמון שגורם לאנשים לרצות לבלות יחד יותר מחמש דקות ברציפות, ואצל חלקנו , אפילו יותר מחמישים שנה.
תופעות לוואי: חיבה בלתי מוסברת לחתולים, רצון עז לקנות מתנות קטנות בלי סיבה, ואמונה נאיבית שבן הזוג יזכור את תאריך יום השנה שלכם (ספויילר: הוא לא).
דופמין – ה”לייקים” של המוח
אם אי פעם חוויתם את ההתרגשות של הודעת וואטסאפ מ”אחד/אחת שווה”, דופמין הוא האשם. מדובר בהורמון שמגביר מוטיבציה, גורם לנו לרצות עוד מאותו הדבר, וזו בדיוק הסיבה שאתם בודקים את הנייד כל שלוש שניות אחרי דייט מוצלח.
תופעות לוואי: התמכרות לדייטים, בדיקות נוירוטיות של הווי הכחול, וציפייה שבני זוג יתנהגו כמו הדמויות בסרט הוליוודי.
ואזופרסין – השוטר של המונוגמיה
אצל נברני הערבה (כן, יש להם חיי זוגיות טובים משלנו), ואזופרסין עוזר לשמור על קשרים מונוגמיים. ואצל בני האדם? אותו הדבר, בתנאי שאין Wi-Fi באזור. מחקרים מצביעים על כך שגברים עם רמות גבוהות יותר של ואזופרסין נוטים להיות נאמנים יותר כלומר, אלו שזוכרים לסמס אחרי הדייט.
תופעות לוואי: נטייה להזכיר כל פרט קטן על בן הזוג, כולל איזה קפה הם אוהבים, איזה צד של המיטה שלהם, ומה קרה בחתונה של בת הדודה שלהם מלפני עשור.
טסטוסטרון – המלך של ממלכת ה”רושם ויהי מה”
טסטוסטרון אחראי להרבה דברים: ביטחון עצמי, תחרותיות, ואותה נטייה מוזרה של גברים להרים משקולות כאילו החיים שלהם תלויים בזה. אצל נשים יש אותו גם, אבל בכמות נמוכה יותר כי מישהו צריך לשמור על השפיות במערכת היחסים 
תופעות לוואי: דייטים עם יותר מדי ריח של אפטרשייב, גברים שמנסים להרשים בקפיצה מעל מכשולים מיותרים, ותחביבים יקרים כמו אופנועים ומכוניות ספורט.
אסטרוגן – הגורם לניחוח המשיכה
אסטרוגן הוא לא רק “הורמון נשי”, הוא גם משחק תפקיד עצום במשיכה. נשים עם רמות גבוהות יותר של אסטרוגן נוטות למשוך יותר תשומת לב, כנראה בגלל משהו שקשור לפרומונים (או שזה פשוט קסם נשי טבעי).
תופעות לוואי: דייטים שמתחילים עם מחמאות ומסתיימים במבטים חשדניים על גברים ששכחו לצאת מה-Tinder.
פרומונים – ה”היי, אני כאן” הכימי
לא רואים אותם, לא מריחים אותם אבל הם שם, עובדים כמו מסרים סודיים בין גופנו וגופם של אחרים. יש הטוענים שפרומונים גורמים לאנשים להימשך אחד לשני באופן לא מודע. מצד שני, יכול להיות שזה פשוט הדאודורנט החדש שלכם.
תופעות לוואי: משיכה לא מוסברת לאנשים מסוימים, בעיקר אם הם גבוהים, מחייכים יפה, או יודעים להכין חביתה מושלמת.
אז איך זה עובד בפועל?
אהבה, מסתבר, היא לא רק גורל או כוכבים שמסתדרים בשמיים. היא גם שאלה של איזון כימי, קצת דופמין, הרבה אוקסיטוצין, ונגיעות קטנות של טסטוסטרון ואזופרסין. אבל אם נהיה כנים? כל ההורמונים שבעולם לא ישוו לרגע קטן של חיבור אמיתי.
ואם הכימיה שם, אבל אין ניצוץ? אל דאגה, תמיד יש שוקולד. (הורמון האושר האלטרנטיבי).
אהבתם? מוזמנים לשתף מי יודע, אולי תגרמו למישהו לשחרר קצת אוקסיטוצין על הדרך.
