לשכוח את ה-X: המסע לשחרור הלב והנפש
מי זוכר את הפרידה שהיתה עבורו אם כל הפרידות ואיימה להשאיר את החושך לעוד הרבה זמן ?
פרידה היא לא רק סיום של קשר זוגי, אלא גם שבירת תבניות רגשיות עמוקות שנוצרו בזמן הקשר.
תהליך השחרור כולל שחרור רגשי, מנטלי ולעיתים גם פיזי, מההרגלים, המחשבות והאמונות שהתקבעו.
למה כל כך קשה לנו לשחרר?
כשאנחנו בקשר, נוצרת התקשרות רגשית עמוקה שמבוססת על תחושת ביטחון, אינטימיות והרגלים משותפים. תבניות אלו מתקבעות במוח, והפרידה שוברת אותן. הכאב המלווה את הפרידה דומה לעיתים להתמכרות – הקושי לשחרר נובע מהצורך לשחזר את אותן חוויות רגשיות מוכרות (גם אם הן לא היטיבו איתנו).
המוח מחפש את אותה תחושת ביטחון והמשכיות שהייתה בזוגיות, וההיעדר שלה מותיר אותנו חסרי מנוחה.
אסתר פרל וג'ון גוטמן מדגישים את חשיבות ההתאבלות על הקשר. פרל טוענת שעלינו להיפרד לא רק מהאדם, אלא גם מהזהות המשותפת שנוצרה בזוגיות. גוטמן מוסיף שהדחקת הכאב רק מעכבת את היכולת להחלים ולהמשיך הלאה בצורה בריאה.
הרבה פעמים פרידה מלווה בתחושות אשמה, חרטה או פנטזיות על מה שיכול היה להיות. רגשות אלו שומרים אותנו קשורים לקשר ולא מאפשרים לנו להשתחרר ממנו. נוסף לכך, פרידה עלולה לעורר אמונות מגבילות כמו "אני לא מספיק טוב", "אני אשאר לבד" או "לעולם לא אמצא אהבה". אמונות אלה חודרות עמוק לתת-המודע שלנו ומנהלות אותנו בקשרים הבאים, עד שלא נזהה אותן ונשנה את הדרך בה אנו חושבים.
הבדלים בין גברים לנשים בתהליך הפרידה:
כאן טמון אחד ההבדלים המרכזיים בין גברים לנשים:
נשים נוטות לעבד את הפרידה בצורה עמוקה יותר דרך שיחות עם חברים, תמיכה רגשית ומשוב מהסביבה הקרובה. הן מביעות את הכאב, מנתחות את הקשר ומנסות ללמוד ממנו. כתוצאה מכך, למרות הכאב העמוק, יש להן סיכוי טוב יותר להתמודד עם הרגשות ולעבור תהליך ריפוי ארוך אך יסודי.
גברים לעומת זאת, נוטים להתמודד בצורה שונה. במקום לעבד את הרגשות, הם לעיתים מדחיקים אותם ומחפשים דרכי בריחה – בין אם זה דרך עבודה אינטנסיבית, פעילות ספורטיבית או חיפוש קשרים חדשים ("ריבאונד"). תחושת הפגיעות והרצון לא להיראות חלשים יכולים להקשות עליהם לבטא את הכאב, מה שגורם לרבים להדחיק את הרגשות. לעיתים, הכאב שמודחק גולש לעתיד – חודשים או אפילו שנים אחרי הפרידה, כאשר הרגשות צפים שוב בעוצמה בלתי צפויה.
בזמן שנשים נוטות להתמודד עם הכאב בצורה הדרגתית, גברים לעיתים נתקלים בו פתאום, לאחר שהדחקת הכאב כבר לא אפשרית. זה עלול להוביל להתמודדות קשה יותר בטווח הארוך, כשכבר אין לאן לברוח.
למה אי אפשר להמשיך בלי להתאבל?
התאבלות על הקשר היא הכרחית עבור כולם – גברים ונשים כאחד.
כשמדחיקים את הכאב או מנסים להימנע ממנו דרך פעילות מוגברת או חיפוש קשרים חדשים, אנחנו למעשה נמנעים מהתהליך הטבעי של הריפוי.
כל רגש שלא נחווה ולא יעובד, ימשיך ללוות אותנו הלאה, ולרוב יתבטא בקשרים הבאים.
האפשרות להתקדם הלאה מגיעה רק אחרי שהכאב קיבל מקום.
גברים יכולים לגדול מלמידת שיטות לעיבוד רגשי, גם אם זה לא טבעי להם בתחילה, ונשים יכולות לגדול מהפסקת הניתוחים החוזרים ונשנים של הפרידה כשהן מרגישות שזה חוסם אותן.
מדובר בתהליך אינדיבידואלי, אבל הבסיס שלו נשען על ההכרה שהכאב הוא חלק מהדרך.
לסיכום, השחרור האמיתי מה-X מגיע כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לעבור את כל תהליך העיבוד – בין אם דרך שיתוף רגשי, עיבוד עצמי או קבלת תמיכה. כל אחד ואחת צריכים למצוא את הדרך שמתאימה להם. רק כך נוכל לפנות מקום בלב שלנו לאהבה חדשה ובריאה.
גלית פורמן – שדכנית בוטיק
