תופעת הקמצנות, אחת התופעות המדוברות, מתחת לפני השטח.

מלמעלה לא באמת נותנים לה מקום. מאחורי הקלעים ואצלי בפגישות זה נושא מאד מדובר.

עד כה שמעתי על התופעה הזאת מנשים שהתלוננו שהגבר לא מזמין אותן בדייטים הראשונים, תופעת החצי חצי (בשלב החיזור) הלא חיננית בעליל ועל מצבים בהם הגבר החליט שרק שותים, או שלא אוכלים או שבכלל כדאי להסתפק בקפה גם כשהם מגיעים בערב למסעדה.

אז בואו ננסה לפענח את התכונה הידועה לשמצה – הקמצנות.

מהם הגורמים לה, איך ניתן לזהות אותה ולמה אנחנו פוגשים אותה בכלל.

קמצנות מאופיינת על ידי הימנעות מהוצאת משאבים כספיים, זמן או רגש, גם במצבים שבהם אין לכך צורך ממשי. ניתן לפעמים להבחין בין קמצנות לבין חיסכון. בעוד שהחיסכון נחשב להתנהגות שקולה ומבוקרת, הקמצנות היא תכונה שקשורה לפחד עמוק מאובדן משאבים ומחסור.

איך נוצרת קמצנות?

קמצנות יכולה להתפתח מכמה סיבות:

1. חוויות ילדות: אנשים שגדלו בתנאים של מחסור כלכלי עשויים לפתח גישה של “צורך לשמור על הכל” גם אם מציאותם הכלכלית השתפרה. הפחד הקיומי מפני חזרה למצב של מחסור גורם להם להתנהג בצורה קמצנית, גם במצבים שבהם אין לכך הצדקה.

2. חרדה כלכלית: אנשים הסובלים מחרדות כלכליות עלולים לפתח קמצנות מתוך תחושת חוסר ביטחון מתמדת. הם עלולים להרגיש שאין להם מספיק ושעליהם לשמור על כל מה שיש להם. דן אריאלי, חוקר ההתנהגות הכלכלית, מצביע על כך שהחלטות כלכליות רבות שאנשים מקבלים אינן רציונליות, אלא מבוססות על רגשות ופחדים עמוקים.

3. תכונה אישיותית: ישנם אנשים שבאופן טבעי נוטים להימנע מהוצאות או מהשקעות כספיות. קמצנות מסוג זה אינה נובעת בהכרח מחוויות עבר, אלא מהלך רוח אישי של ופריקיות שליטה.

4. תודעת חוסר: לואיז היי מנטורית בתחום איכות החיים טוענת שקמצנות נובעת מתודעה של חוסר – תחושה שאין מספיק משאבים בעולם ולכן יש צורך לשמור ולחסוך כל מה שאפשר. אנשים עם תודעה כזו מרגישים שמערכת המשאבים שלהם מוגבלת, מה שמוביל להימנעות ממתן.

אז למה בעצם אין לנו חמלה לקמצנות ?

קמצנות משדרת חוסר רוחב לב וחוסר נדיבות, דבר שמרחיק אנשים רבים. היא מעוררת תחושה של ריחוק ואגואיזם, מכיוון שהקמצן שם את טובתו האישית לפני רגשותיהם או צרכיהם של אחרים. ד”ר ג’ון גוטמן, שחקר מערכות יחסים זוגיות, מציין כי קמצנות כלכלית משתקפת גם בקמצנות רגשית – כלומר, מי שמתקשה להוציא כסף עלול גם להימנע משיתוף רגשי.

במערכות יחסים, קמצנות נתפסת כמעכבת חיבור ואינטימיות. זה עשוי להיווצר מכיוון שהקמצן אינו מפגין

נדיבות רגשית או חומרית, מה שמוביל לתחושת חוסר איזון בקשר. הצד השני בקשר עשוי להרגיש שהוא משקיע יותר – בין אם זה בכסף, זמן או רגשות – ושהמאמץ אינו הדדי. זה יוצר תחושה של חוסר ערך או הערכה, שמובילה לריחוק רגשי.

חוסר פתיחות רגשית: קמצנות משדרת לא רק הימנעות כלכלית אלא גם חוסר פתיחות רגשית. אדם קמצן לא רק נמנע מהוצאות אלא לעיתים מתקשה גם בלהעניק מעצמו במישורים אחרים. אנשים רבים תופסים זאת כהתנהגות אגואיסטית או כזאת שמעידה על חוסר אמפתיה, וכתוצאה מכך הם מתרחקים.

הקושי בהשקעה בזולת: במערכות יחסים, בין אם הן זוגיות, חברתיות או משפחתיות, יש ציפייה לאיזון בין הנתינה והקבלה. קמצנות שוברת את האיזון הזה. אם אדם נמנע מלתת, הצד השני בקשר מרגיש שהוא אינו שווה השקעה, דבר שפוגע בקשר בטווח הארוך.

איך לזהות קמצנים מרחוק או במפגשים קצרים?

קמצנות ניתנת לזיהוי גם בהיכרות שטחית או במפגשים קצרים. מספר סימנים שעשויים להצביע על נטייה לקמצנות כוללים:

1. הימנעות מהוצאות קטנות: כשאדם מסרב לשלם על דברים קטנים, כמו כוס קפה או ארוחה משותפת, או כשהוא “שוכח” להביא את הארנק שוב ושוב. ההתנהגות הזו חוזרת על עצמה גם כאשר מדובר בהוצאות קטנות וזניחות.

2. התמקדות יתר בכסף: אנשים קמצנים נוטים לדבר הרבה על חיסכון והוצאות, גם כשאין בכך צורך ממשי. הם עשויים להדגיש כמה יקר כל דבר, ולהציג תסכול מוגזם מהוצאת כסף, גם במקרים שנראים סבירים לאחרים.

3. חוסר נדיבות עם זמן ומשאבים אחרים: לא רק כספים מעידים על קמצנות. אנשים קמצנים יכולים להיות גם “קמצנים” עם זמן, חפצים או רגשות. הם יימנעו מלתת מעצמם במגוון תחומים, ולא רק בכל הקשור להוצאות כספיות.

4. חוסר שיתוף או נתינה: סימן נוסף הוא כשהאדם נמנע מלחלוק דברים, כמו אוכל, חפצים או עזרה קטנה. אם הוא נוטה להימנע מלשתף אפילו בדברים פשוטים, זה יכול להצביע על נטייה לקמצנות.

אמממ אז איך כל זה קשור אלינו ?

כאן נשאלת שאלה מעניינת: האם קמצנות שאנחנו מזהים אצל אחרים היא בעצם השתקפות של חלקים לא פתורים בתוכנו? על פי הפסיכולוגיה היונגיאנית ומושג ה”צל”, התכונות שמעוררות בנו התנגדות אצל אחרים הן לעיתים קרובות השתקפות של תכונות או פחדים שאנחנו מדחיקים בעצמנו. כלומר, כשאנו מתעצבנים או נרתעים מאדם קמצן, ייתכן שזה מעיד על חלק בתוכנו שמפחד מנתינה, ויתור או השקעה.

תיאוריית האימאגו של הנדריקס גם היא יכולה להסביר את העניין. לפי הנדריקס, אנחנו נמשכים או נדחים מאנשים שמזכירים לנו פצעים לא פתורים מהעבר שלנו, לעיתים קרובות מהילדות. אם אנו מזהים קמצנות ומגיבים אליה בעוצמה, ייתכן שהיא משקפת פחדים או חוויות של מחסור שאנו עצמנו לא פתרנו. כך, כשאנו מבקרים אחרים על קמצנותם, ייתכן שזה סימן עבורנו לבחון האם אנחנו בעצמנו מרגישים מחסור, בין אם זה כלכלי, רגשי או נפשי.

לסיכום, קמצנות היא תכונה מורכבת שמקורה יכול לנבוע מחוויות ילדות של מחסור, חרדות כלכליות, תודעת מחסור או אישיות טבעית. תכונה זו יכולה להשפיע לרעה על מערכות יחסים, מכיוון שהיא נתפסת כחוסר נדיבות וכחוסר פתיחות רגשית, מה שמוביל לחוסר חיבור בין בני אדם. מחקרים והתייחסויות של חוקרים כמו דן אריאלי וג’ון גוטמן מצביעים על כך שקמצנות נוגעת לא רק לכסף, אלא גם לרגשות ויחסים.

מעניין לראות שקמצנות שאנו מזהים אצל אחרים יכולה להיות ראי לפחדים או קשיים שלנו עצמנו. על פי תיאוריות פסיכולוגיות, התכונה הזו יכולה להצביע על פחד פנימי שלנו מאובדן משאבים או מחסור, ומזמינה אותנו לבדוק את היחס שלנו לנתינה והשקעה בזולת.

קמצנות אם פגשנו בה הרבה פעמים. כדאי שנשאל את עצמנו. למה ?

גלית פורמן – שדכנית בוטיק