מאת: גלית פורמן – שדכנית בוטיק

לא מזמן צפיתי בסדרה מעולה באפל TV, “דיסקליימר”, שממש העלתה בי שאלות והזיזה לי משהו בהבנה על נרטיבים. העלילה עוסקת בכוחו של סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים, וכמה קל (לכל אחד) להיסחף לתוך שקר שנראה אמיתי.

תוך כדי צפייה הבנתי שהנושא הזה רלוונטי לא רק לעולם הפוליטי או לתקשורת, אלא גם לחיים האישיים שלנו, ובעיקר לזוגיות.

כולנו מספרים סיפורים. סיפורים על עצמנו, על מי שהיינו, על מי שפגשנו, על מה שקרה ומה שלא קרה. לכל סיפור כזה יש כוח. הוא יכול להיות מרפא ומחזק, אבל גם חונק ומגביל.

האני האמיתי מול האני המזויף

יש את האני האמיתי שלנו, זה שמחובר ללב ולאינטואיציה, שיודע מה אנחנו באמת רוצים. ואז יש את האני המזויף, זה שאומר לנו כמה שאנחנו לא שווים, שעדיף לוותר מראש, שזה ממילא לא יצליח.

אבל מה שמוזר פה, זה שאנחנו בוחרים להאמין לאני המזויף ברוב המקרים.

המוח, הסיפור וה”עובדות”

המוח שלנו מתוכנת למלא את החלקים החסרים בסיפור, ולעיתים קרובות הוא יטה לכיוון השלילי. מחקר מאוניברסיטת קליפורניה מצא כי המוח נוטה להוסיף פרטים שלא קרו באמת כדי “לסגור מעגלים” ולייצר תחושת סדר.

לדוגמה, אירוע קטן כמו דייט שבו הצד השני שותק לכמה שניות, יכול להפוך בראש שלנו ל”אני לא מעניין/ת אותו/ה,” והמוח משלים פרטים שלא נאמרו כלל.

פרופ’ ברנה בראון אומרת:

“המוח שלנו שונא חוסר ודאות, ולכן הוא ימציא סיפורים כדי למלא את הפערים. אבל כשהסיפורים האלו מבוססים על פחדים ולא על עובדות, הם מגבילים אותנו.”

תחשבו רגע על הנרטיב שמספרים על ישראל בעולם. מצד אחד, יש עובדות: מדינה קטנה, מפותחת, מוקפת אויבים, שנלחמת על קיומה מול שונאיה. מצד שני, יש את מה שאומרים גורמים כמו חמאס: סיפורים שברוב המקרים רחוקים שנות אור מהאמת, אבל איכשהו מצליחים לשכנע ולהגיע ללב של אנשים מסביב לעולם.

כמה שזה מתסכל, נכון? כי אנחנו יודעים את האמת, אבל הסיפור שמישהו אחר מספר מתוך מניפולציה משנה את התמונה כולה.

עכשיו תחשבו, זה בדיוק מה שאנחנו עושים לעצמנו.

במקום להאמין באמת שלנו, באני האמיתי, אנחנו נותנים לאני המזויף להשתלט על הסיפור. אנחנו מאמינים לנרטיבים שלא מבוססים על עובדות, כמו “אני לא מספיק טוב/ה” או “אני תמיד אכשל.”

ואיך הנרטיב משפיע על דייטינג?

הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו לפני, אחרי, ובזמן דייט, הם הכלי הכי חזק לעצב את הדרך שלנו. למשל:

• מי שיוצא לדייט עם סיפור של “אני כנראה לא אמצא חן,” עשוי להתנהג בהתאם, להיות סגור או דרוך, ובכך באמת ליצור חוויה של חוסר חיבור.

• מי שמספר לעצמו “כולם משחקים בי” עלול לראות בכל התנהגות רגילה סימן לבעיה או לדחייה.

הנרטיב הזה מכתיב איך אנחנו מתנהלים, עד שהוא נהיה נבואה שמגשימה את עצמה.

מה עושים עם זה?

החדשות הטובות אפשר לשנות את הסיפור, אבל חשוב לזכור: הסיפור החדש צריך להיות מחובר למציאות ולא מופרך, כדי שהמיינד שלנו לא יתנגד אליו.

• הכירו בסיפור: השלב הראשון הוא להבין שאתם בכלל מספרים לעצמכם סיפור. עצרו ושאלו: מה אני באמת מאמין/ה על עצמי?

• שאלו אם זה האני האמיתי או המזויף: האם זה באמת הלב שלי מדבר? או הפחדים שלי? (פחדים יש בהם הרבה סימני שאלה).

• כתבו מחדש את הנרטיב: במקום לשנן משפט שהמיינד מתנגד לו כמו “אני מושלם/ת ולכן מצפה לתוצאה כזאת,” אפשר לבחור ניסוח מציאותי וחיובי כמו: “אני לומד/ת וצומח/ת, והדרך שלי חשובה לא פחות מהתוצאה.”

תרגיל קטן לשינוי הנרטיב

כתבו לכם:

• סיפור שאתם מספרים לעצמכם על זוגיות.

• שורה שמתארת איך הסיפור הזה פוגע בכם או מונע מכם להתקדם.

• גרסה מעודכנת של הסיפור, משהו שמרגיש חיובי אבל גם מציאותי.

קחו אחריות על הסיפור שלכם

זה קל להאשים אחרים: את האקס, את ההורים, את הדייט שלא חזר אליכם ואת השדכנית. אבל בסופו של דבר, האחריות היא עלינו.

אם נשארים בתוך סיפור של “אני הלוזר,” אנחנו מוותרים על ההובלה. לעומת זאת, אם נבחר לספר לעצמנו סיפור שמעצים אותנו, כזה שמחבר אותנו ללב ולאמת שלנו, בום, שם קורה השינוי.

אני רואה את זה קורה שוב ושוב בפגישות איתי. כשאנחנו מתיישבים יחד ומפרקים את הסיפור הישן, פתאום מתחילים לראות את הדברים אחרת. משם הדרך לכתיבת נרטיב חדש, מחזק, מדויק, ומלא תקווה כבר הרבה יותר קצרה. כשמנגישים את הסיפור החדש בצורה מציאותית ומחוברת לקרקע, המיינד שלנו מקבל אותו בקלות, וזה פותח דלתות שלא דמיינו.

בקיצור, מה שאני אומרת זה שתהפכו לתסריטאים הראשיים של החיים שלכם.

כי החיים שלכם הם הסרט הכי משמעותי שתכתבו. בכל רגע אתם יכולים לשנות את העלילה, לכתוב סוף אחר או אפילו לפתוח דף חדש לחלוטין.

הבחירה היא שלכם מה תבחרו לספר?

#נרטיב#זוגיות#דייטינג#מודעות_עצמית#שינוי_אישי#העצמה_אישית#כתיבת_סיפור_חיים#גלית_פורמן#שדכנית#שדכנית_בוטיק#סיפוראהבה